הרגע שבו האסימון יורד

איך אני אוהבת את הרגע שהאסימונים יורדים. וכן עבור הצעירים הכוונה ש"הנושא נקלט". בטח יש מושג יותר מתוחכם שנעזרים בו היום 😁

בכל מקרה אני מאלו שמאמינים, חיים ונושמים את העובדה שהרגולציה היא אינטואיטיבית. ברור שחשוב שחוקים צריכים להיות כתובים אבל בתפיסה הם לא מגיעים מאיזה שהוא ריק. הם מגיעים כי קרה משהו או במילים אחרות נכתבו עם הרבה דם יזע ודמעות כדי להבהיר את החשיבות.

מענין שבתחום העוסק ב #dataintegrity זו יותר תפיסה מתודולוגית ושיטת עבודה. נכון שהיום כהגדרה ניתן למצוא את הפירוט בחוקים מוגדרים, אבל המקור הוא קודים שנכתבו הרבה לפני שהגדרנו את המושג העוסק ביושרה. למרות שגם היא היתה מראשית האנושות. גם ניהול דאטה אבל זה סיפור אחר.

ואחרי ההקדמה הארוכה מה הקשר לאסימונים?

הטמעת הדרישות העוסקות במהימנות נתונים, ודרישה לולידציה של מערכות מידע בכל ארגון מעט שונה. אני אוהבת שתהליך ההטמעה מבוצע תוך כדי תנועה תוך כדי ההתמקדות במה ש"באמת" חשוב כרגע ללקוח תוך כדי שהוא מתחיל להתארגן לרעיון.

כך כשמתאים אני מגדירה את הדרישה הרגולטורית, נניח: ניהול דוח שנתי של רשימת המורשים העובדים עם המערכת.

והתשובה היא אה ברור שצריך, וחושביםמיחד איך ליישם וזה לגמרי נופל כמו טטריס למקום הנכון.

נכון שזה נשמע פשוט? אני אומרת. והתשובה "כן ברור זה ממש מתחבר. ברור שצריך שתהיה רשימה מסודרת של מורשים כשמעלים את זה שניה לפני חידוש רשיון. פשוט בדיוק עמדנו לעשות את זה".

ואני - "אז איזה יופי שזה גם יהיה מסודר ויראו גם מה עשיתם, נכון?" לחלק האחרון כולם מתחברים, כי הכי מבאס שלא יודעים כמה עבודה אנחנו עושים.

ואיך אמרו לפניי, מה שלא כתבת במחברת כאילו לא עשית. אז כזה.

כאן יורד האסימון. ובתמונה אסימון בן כמה עשורים טובים, שנשאר בסלסלת התפירה שלי, שנעה ונדה איתי שנים אפילו שאני הרבה פחות תופרת היום.