הדיאלוג שלא כתוב באף נוהל

הפעם אני רוצה לדבר על אחד הכלים הכי חשובים – זה שלא תמצאו באף נוהל או תקן רגולטורי: 🗣️ הדיאלוג.

כשאנחנו ניגשים לעסוק בנושא, אני שומעת לא פעם משפטים כמו: – "הם לא מבינים." – "רגע, מה בדיוק כתוב ברגולציה?" – "את לא מבינה, הם אפילו לא יודעים לחתום את השם שלהם בתחתית העמוד." – "מה הבעיה עם האודיט־טרייל? הכול כתוב כמו שצריך – אז על מה הם שוב מתלוננים?"

אבל כמעט אף פעם לא שומעים מישהו אומר:

"הם לא מציפים בעיות – ואיך אפשר לעבוד ככה?"

אז אני כאן כדי להזכיר: Data Integrity היא לא רק מדיניות – היא תרבות. ותרבות אי אפשר להטמיע בלי שיח.

שיח שמאפשר להבין, לאתגר, לדייק – ולפעמים גם לשאול: האם זה באמת שחור או לבן?

גם כשיש נהלים ברורים, המציאות תמיד תביא איתה פרשנויות, אתגרים, ו"מה קורה אם...". ורק כשמדברים, מבררים ושואלים – נוצר יישום שמחזיק לאורך זמן.

🧠 וביום שבו הכול יתנהל על ידי מכונה? עדיין יישאר שם אדם – שצריך להבין מה הוא רואה, מה הוא מאשר, ובעיקר – להציף את הבעיות שהמכונה לא תבין.

כי תרבות של Data Integrity מתחילה בשיחה. לא בתוכנה, לא באקסל – אלא בשיחה אנושית, מקצועית, מתמשכת.

אז איך זה נראה אצלכם? מתי בפעם האחרונה ישבתם בישיבת צוות ושאלתם באמת: מהם האתגרים האמיתיים שלנו בניהול הדאטה – ואיך נתמודד איתם יחד?

ואם כבר שיחה... איך אתם עם פינג פונג? 🏓