לא מחליפים פילטר שמן לרכב שלא נוסע

משפט מעולה (ולא שלי!) שנאמר על ידי השותף שלי לאאוטסורסינג, במהלך שיחה מרתקת על UAT — בדיקות קבלה משתמש.

הדיון עסק בשאלה שמעסיקה לא מעט צוותי פרויקטים: למה לא לכלול תרחישים מאתגרים או תנאים חריגים בבדיקות ה־UAT?

לדעתי, המטרה של בדיקות קבלה משתמש היא לוודא שהמערכת תומכת בתהליכים העסקיים בפועל — לא לבחון מצבים קיצוניים או תרחישים בעלי הסתברות נמוכה.

בדיקות UAT נועדו להבטיח שה"נהג" יודע לתפעל את הרכב, ושהרכב סופק בהתאם לדרישות. אנחנו לא בודקים אם הוא ישרוד מירוץ פורמולה.

אז מתי כן בודקים תרחישים חריגים?

שאלה מצוינת — ותמיד עולה מחדש.

כן, חשוב לבדוק תרחישים חריגים ותנאים גבוליים, אבל הם נבחנים בשלבים מוקדמים יותר בפרויקט:

• בתכנון הראשוני של הסביבה

• בבדיקות פנימיות (unit testing)

• בדיוני קונפיגורציה

• כחלק מניהול הסיכונים

בדיקות מאמץ ואימות של מסלולים לא שגרתיים הן חלק מאסטרטגיית בדיקות רחבה יותר — שנעשית במקומות שבהם הסיכון מצדיק זאת, לא בשלב UAT.

לכן חשוב לראות ב־UAT חלק מהפאזל הכולל — לא כשלב שאמור לכלול כל תרחיש אפשרי.

חשיבה מבוססת סיכונים — המפתח להכול

אנחנו לא מוותרים על תרחישים מאתגרים — אלא ממקמים אותם במקומות הנכונים.

גישה מבוססת סיכונים שואלת:

• מה עלול להשתבש?

• מה תהיה ההשפעה?

• היכן נכון לבדוק זאת?

כך בונים אסטרטגיית בדיקות ממוקדת ואפקטיבית — בלי להעמיס את שלב ה־UAT בתרחישים לא רלוונטיים.

לסיכום:

UAT הוא שלב קריטי — הוא מאשר שהמערכת מוכנה לשימוש אמיתי.

אבל הוא רק חלק אחד מתוך מכלול.

ניהול פרויקט נכון כולל הבנה שלא נוכל לאתר כל בעיה מראש — וחובה להיערך גם למה שלא צפינו.

והשאלה האמיתית היא: כמה טוב התכוננו למה שלא צפינו?

איך אתם מגדירים תרחישים מבוססי סיכון בפרויקטים שלכם? ואיך זה משפיע על אסטרטגיית הבדיקות הכוללת? אשמח לשמוע תובנות מהשטח.